יש חיים אחרי אובדן הריון 

הסיפור שלי מתחיל כסיפור מאוד מאושר.

התחתנתי בהיותי בת 26 ולאחר כשנה לערך נכנסתי להריון טבעי וללא מאמץ מיוחד.

מיד החלטנו, אני ובעלי, לשתף את ההורים והאחים שאנו הולכים להפוך אותם לסבים וסבתות  וגם לדודים ודודות בפעם הראשונה. ההתרגשות הייתה בלתי רגילה .

ההריון שלי היה תקין ובסקירה הראשונה גם גילינו שעומד להיוולד לנו בן בכור וזה כמובן מאוד שימח את בעלי.

במהלך כל חודשי הריוני הכל היה תקין ובשלב כלשהוא (די מתקדם) התחלנו לחשוב על ארוע הברית המשמח.

ציפינו לתינוק הזה מאוד והתחלנו לתכנן ולחלום על החיים לאחר היוולדו וכיצד הוא יעשיר את חיינו.

בוקר אחד בדרכי לעבודה, כאשר אני הייתי הנהגת ברכב, עברתי ארוע שבדיעבד היווה את נקודת המפנה בחיי. עברתי תאונת דרכים  חזיתית  ופוניתי לבית חולים.

אושפזתי בבית החולים והכל היה בסדר אך לאחר 4 ימים איבדתי את בני בהיותו עובר.

הרגשתי שחרב עליי עולמי ושלעולם לא אוכל להשתקם  .עברתי לידה שבסופה נולד עובר ללא רוח חיים וחזרתי אל חיי. למראית עין הכל היה בסדר אך בתוכי כמובן שהייתה מערבולת רגשית מאוד קשה.

לא הבנתי למה זה קרה לי? לא הבנתי איך אני הולכת לצאת מזה?, כל מה שראיתי סביבי היו , פתאום, נשים בהריון או עם תינוקות בעגלות ואני הייתי ללא בני וללא תקוה.

עברה חצי שנה וכתוצאה מהטראומה הנפשית לא הצלחתי להכנס להריון ופניתי לטיפולי פוריות. לאחר כשנה של טיפולי פוריות לא קלים, נכנסתי שוב להריון, אך עברתי הפלה טבעית בשבוע צעיר.

כמובן שהרגשתי שהגורל מתאכזר אליי ושכנראה לא מגיע לי להיות מאושרת.

יחד עם זאת הצלחתי להשתקם ולאחר 3 חודשים, באורח פלא נכנסתי להריון באופן טבעי.

ההריון שעבר עליי היה הריון מאוד קשה ולחוץ ובני נולד לאחר קשיים רבים בשבוע 37 בזירוז.

אין לתאר את האושר שבני הכניס לחיי ואת הטעם שהוא נתן להם. הרגשתי שוב שאני מחייכת אך משהו עדיין היה חסר.

פניתי ללימודי רייקי בחיפוש אחר רפואה נפשית וסגירת מעגל. עברתי תהליך מאוד חזק שבו נפרדתי רגשית מהעובר והרגשתי שאני יכולה להמשיך להתקדם.

למרבה הצער הטראומה עוד המשיכה לרדוף אותי, מנעה ממני להכנס להריון נוסף ויצרה גם מתחים בזוגיות.

תוך כדי חיפושיי אחר מזור לנפשי, גיליתי את הקאוצ'ינג. עברתי קורס של כמעט שנה בו למדתי טכניקות רבות שעזרו לי לשים את הטרואמה בעבר:

1.     במהלך הקורס קלטתי שאני לוקחת על עצמי אשמה גדולה (בביצוע התאונה) ושאני גם כנראה מכניסה פרשנות (מיותרת) לארוע שכנראה שמגיע לי מה שקרה לי ושכנראה לא מגיע לי להיות מאושרת. קלטתי שהאשמה הזאת מניעה אותי בכל מעשיי. למדתי לקבל שאשמה לא עושה הבדל ויצרתי דפוס של חופש (חופש מהעבר, חופש מאשמתי בתאונה כיוון שתאונה היא תאונה ולא יכולתי למנוע אותה)

2.     למדתי לקבל את מה שקרה לי כחלק מעיצוב האישיות שלי ולמדתי לוותר על העבר ולהתקדם קדימה באמצעות פעולות. התחלתי לאמן נשים שעברו את מה שעברתי וללמד אותן כיצד מתקדמים הלאה.

3.     קלטתי שאם אשמר את זכרון העבר, לא אוכל לעולם לפתוח דלת חדשה לחיים שאותם רציתי וחלמתי.

4.     קלטתי שברגע שויתרתי על ההאשמה העצמית, יכולתי לאפשר לעצמי להתמסר בחזרה לזוגיות שלי, לבן שלי שנולד, לחיים שלי שנעצרו עקב המרוץ להריון נוסף וזה אפשר לי לחזור לאושר שהיה כל כך חסר לי.

בתום קורס של שנה, נכנסתי להריון נוסף. נולדה לי תינוקת מדהימה לפני כתשעה חודשים והכל חזר לאיזון.

היום, בתום התהליך שעברתי, בכל רגע בו אני חוזרת לעבר, אני מיד מוותרת עליו . יוצרת דפוס פעולה חדש כגון: שמחה, חוזק, שחרור או כל דבר אחר ומיד לאחר מכן יוצרת פעולות המותאמות לדפוס שיצרתי, על מנת לקיים את אותו הדפוס ולהתקדם בחיי.

פעולות שאני מבצעת בחיי הן: מבלה עם בעלי ביחידות , מסייעת לאחרות שעברו ארועים כמוני, מבלה עם ילדיי, צוחקת ללא הפסקה (גם כשלא ממש מתחשק לי), חיה את חיי ונהנית מכל הפעולות שאני עושה, חיה את ההווה ולא מסתכלת לאחור, בכל פעם שעולה  העבר אני אומרת לעצמי לשחרר אותו (כי זה בעבר וזה היסטוריה שאני לא יכולה לשנותה ) וממשיכה בפעולותיי וזה עובד לי נהדר.

לכן יש חיים לאחר אובדן הריון ואפילו מאושרים מאוד. האובדן הוא חלק ממני ,אך הוא לא עוצר את חיי אלא מחזק ומעצב אותי ואותם לאדם שאני היום (מאושרת, חזקה ומוגשמת).